אהבה

כל הידע וההבנה שלי לגבי אהבה התחיל ונגמר ברגע אחד קטן כשהייתי בערך בת 4.

הלכנו כל המשפחה (אמא אבא אני ועדי - מאיה לא נולדה) לבקר את סבא וסבתא באשקלון. אני זוכרת שלבשתי שמלה פשוטה בצבע כחול כהה עם נקודות לבנות (שמלה שעברה לעדי ולמאיה במשך השנים והיום גם על מאיה היא כבר קטנה).  

סבתא שלי, נלי, כבר הייתה חולה במצב קשה במחלת PSP, אני זוכרת שהיא דברה אל אבא שלי אך לא הצלחתי להבין דבר…

מאותו מפגש משפחתי הזיכרון שחרוט בזיכרוני הוא סבא שלמה, משקה את סבתא נלי מיץ תפוזים, בכוס כזאת של ילדים - זוהי בהחלט "אהבה מהדרגה הגבוהה ביותר", ללא כל תנאים, אהבה תוטלית. זהו המעשה הכי אצילי שראיתי כל חיי, האהבה פרה החוצה בכזאת תאוצה שגם ילדה בת 4 שלא מבינה כלום מהחיים שלה הבינה שזה מיקרה של אהבה (רק המחשבה על הרגע הזה עושה בי צמרמורת…)

סבתא נלי מתה כשנתים לאחר מכן, דבר שרק העצים את הענין בשבילי. כשציינו את 10 השנים למותה, סבא שר לה שיר ובסוף השיר זלגו מספר דמעות מעיניו - זאת הפעם הראשונה שראיתי את סבא בוכה והבנתי שהוא עדין אוהבת אותה מבלי שתחיה.